<h1>הלכ' ברכות לריטב"א פ"ה סעיפים ד' וה'</h1>
<h2>דף מב.</h2>
אבל ברכות של רשות כגון ברכת הנהנין אין אדם מוציא לחבירו אלא כשמוציא לעצמו, שהרי אינו ערב לו בברכה זו, וכל שמברך ברכת הנהנין צריך שיהא מברך לעצמו, ויטעום ממנו, ואף כשמוציא לעצמו אינו מוציא לחבירו עמו לא בפת ולא ביין ולא בפירות אלא אם כן עשו מתחילה צירוף והוכח שהם חבורה אחת, כגון שהסבו על שלחן אחד או שאוכלין במפה אחת או שזמנו עצמם לאכול ולשתות, ובכך מוציא לחבירו עמו בין יחיד בין רבים, ואעפ"י שכל אחד ואחד אוכל מככרו חבירו יוצא בברכתו ואפילו לא ענה אמן אחריו, אבל חייב הוא לענות אמן. בורא פרי הגפן או המוציא של קידוש או בורא פרי הגפן של הבדלה וכן המוציא של אכילת מצה אע"פ שיצא מוציא שהרי אכילה ושתייה זו חובה.
